משלי ג 19-22:
ה' בְּחָכְמָה יָסַד-אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה.
בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ-טָל.
בְּנִי, אַל-יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ, נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה.
וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ, וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
מדוע החכם מספר לנו שה' ברא את העולם בחכמה? ומה הקשר בין תיאור זה לבין ההמשך "אל ילוזו מעיניך"?
1. ע"פ רוב המפרשים (ע' למשל רש"י, מצודת דוד, דעת מקרא) התיאור של בריאת העולם מטרתו ללמד על מעלתן של החכמה, התבונה והדעת - מאחר שה' השתמש בהן כדי לברוא את העולם ולנהל אותו, הרי זה מוכיח על חשיבותן, ולכן כדאי ללמוד אותן ולהתעמק בהן.
- אולם, לפי זה לא ברור, מדוע נאמר בפסוק 22 " נצור תושיה ומזימה " ולא "נצור חכמה תבונה ודעת".
2. לכן נראה לי, שמטרת הקטע היא להדגיש את השימוש המעשי בחכמה, תבונה ודעת: לא מדובר בכשרונות תיאורטיים בלבד; גם ה' לא שמר את חכמתו ב"לבו", אלא השתמש בה כדי לברוא את העולם; וגם אנחנו, התלמידים, לא צריכים לשמור את החכמה בלבנו, אלא להשתמש בה כדי לבנות וליצור (ואכן, במשלי כד ישנו קטע מאד דומה, המדבר על בניית בית על-ידי האדם - בחכמה בתבונה ובדעת - פירוט ).
לפי זה, " אל ילוזו מעיניך " = אל יתעקמו מעיניך אל תוך ליבך (מלשון נלוז = עקום); השאר אותן תמיד מול עיניך כך שתוכל לפעול על-פיהן.
הביטויים "תושיה ומזימה" מייצגים את הצד המעשי של החכמה - תושיה = תוכניות שמטרתן להועיל , מזימה = תוכניות שמטרתן להזיק ; כשלומדים חכמה, תבונה ודעת, יש לנצור ולזכור תמיד את המטרה המעשית - להשתמש בכשרונות אלו על-מנת ליצור תכניות מעשיות, להועיל בעת שלום ולהזיק בעת מלחמה.
והשכר על שימוש מעשי בחכמה, גם הוא בעולם המעשה - ע"ע תכנון חכם מונע הפתעות לא נעימות .
מקורות[]
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-04-30 22:55:03.
תגובות[]
הקטגוריות נמצאות ב: מטרת החכמה - יצירה
|
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי)
|
לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/ktuv/mjly/mj-03-1926