Judaism Wiki
Advertisement

בראשית ל

מאמרים מסודרים

פירוש רש"י - רבנו שלמה יצחקי

פירוש רמב"ן - רב משה בן נחמן

פירוש שד"ל - שמואל דוד לוצאטו

קובץ mp3 לשמיעה, מתוך אתר audiotreasure

קישורים לתלמוד ולמשנה תורה, פירושים וקריינות

ניקוד וטעמי המקרא, מאתר מכון ממרא

English Translation - JPS

English Translation - Ort

תרגום לארמית - אונקלוס, מאתר מכון ממרא

אהבת יעקב לרחל / ש' ד' גולדפרב -> בית מקרא סה

בן או בת? / ויכוח בין שמעון, עמוס ואראל -> כפית ה'תשס'; ננ"נ ס'    עריכה

מה עדיף ללדת - בן או בת? שאלה זו היתה נושא לדיון סוער מעל דפי 'כפית של נח"ת'. הכל התחיל מ...

  • הערה של שמעון מושקאט]
  • תגובה של עמוס]
  • תגובה של שמעון]
  • תגובה של עמוס]
  • תגובה של שמעון]
  • הצעת פשרה של אראל]
  • לא אשקוט ולא אחשה - תגובה של עמוס]
  • תגובה של אראל]

דיון - מות בני אהרן

...

שמעון (הערה): בהזדמנות זו נזכיר וורט של 'כלי יקר' על דיני טומאת לידה:

לפיכך היולדת זכר מתחרטת מהרה מרוב שמחה, על כן כפרתה ממהרת לבוא; אבל היולדת נקבה מצטערת ואינה מתחרטת מהרה, על כן כפרתה מתאחרת

כלומר: למה היולדת טמאה ואחר-כך צריכה להביא חטאת? ע"פ חז"ל התשובה היא – שבגלל כאבי-הלידה האישה נשבעת (בתת-מודע) שלא תיזקק עוד לבעלה, והחטאת מתירה את השבועה. ע"פ זה אפשר להסביר -- למה הטומאה בלידת נקבה ארוכה פי 2 מהטומאה בלידת זכר? תשובה: כשנולד זכר – האישה מאד שמחה ומתחרטת מייד על השבועה שלה, אבל כשנולדת נקבה – האישה פחות שמחה, ולוקח לה יותר זמן להתחרט על השבועה...

תגובה לשמעון / עמוס

במוסף הכפית הקודמת, הביא מִלֲלַי גִלֲלַי { פלוני אלמוני (ע"פ מילון אבן שושן) על סמך הפסוק בנחמיה י"ב לו'. } רעיון של הכלי יקר . דברי רבנו לא הובנו כראוי, או במילים פחות עדינות, הובנו באופן לקוי ביותר.

הכלי יקר מביא את דברי חז"ל, שאומרים שכאשר האישה סובלת בהריון ובלידה, היא נשבעת בלב, שהיא לא תהיה עוד עם בעלה ולא תביא ילדים לעולם, לכן האישה מביאה קורבן כדי להתיר אותה משבועה זו. מסביר הכלי יקר, שהסיבה לכך שבנקבה לוקח לאישה כפלים זמן עד שהיא מביאה את הקורבן, היא שהאישה מצטערת, לכן היא לא מתחרטת כל כך מהר על השבועה, אבל בזכר היא שמחה. עכ"ד (עד כאן דבריו).

ברור שהסיבה שהאישה מצטערת על כך שילדה נקבה היא באותו העניין של השבועה שעליה היא נשבעה (כי אחרת מה הקשר לכך שהאישה מתחרטת או לא מתחרטת על השבועה). אישה שילדה נקבה יודעת שבעוד מספר שנים אותם ייסורים שעברו עליה (הריון ולידה) יעברו גם על בתה, לכן היא מצטערת ולא מתחרטת מהר כל כך על השבועה. כי עצם הדבר שגרם לשבועה אצלה (צער ההריון והלידה) עתיד לעבור על בתה, לכן היא לא ממהרת להתחרט על השבועה.

אבל כשהאישה יולדת זכר היא לא מצטערת, כיוון שהיא יודעת שבנה אינו עתיד לעבור את הייסורים שהיא עוברת, לכן היא מתחרטת מהר יותר על השבועה.

חס ושלום, לא אמר הכלי יקר מעולם שהיולדת נקבה אינה שמחה, אלא באותו העניין של הצער מההריון והלידה האישה מצטערת, כי היא יודעת שאותו הצער צפוי גם לבתה, ולכן היא מאחרת להתיר שבועתה.

דבר זה מסביר מדוע ליולדת נקבה לוקח בדיוק כפול עד שהיא מתחרטת על השבועה, חצי מהזמן מהצער שיש לה על עצמה, וחצי מהזמן על הצער שעתיד להיות לבתה, ואלו בזכר יש רק הצער שלה.

אל לנו להוציא לעז על הכלי יקר, ולא על נשי ישראל, שכן אמרו חז"ל "אין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו" (ב"מ נט.) וכן אמרו "כל אדם שאין לו אישה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה ..." (יבמות סב:) ועוד הרבה. רואים אנו שהאישה היא שמביאה את השמחה והטוב לעולם, ולא יעלה על הדעת להסביר שהאישה שיולדת נקבה אינה שמחה.

תגובה לעמוס / שמעון

הפשט בדברי הכלי-יקר הוא כמו שאמרתי בדיון -- שהאישה מצטערת על כך שילדה נקבה. זה גם מסתדר עם הגמרא שאומרת: "אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו למי שבניו נקבות"... ובדידי הווה עובדא { " בדידי הווה עובדא " = בי היה מעשה (זהו ביטוי מקובל בגמרא כאשר המספר רוצה להביא ראיה לדבריו ממקרה שקרה לו). }: כשנולדתי - במיטה ליד אימי היתה אישה שילדה בת שלישית או רביעית. והחברה שלה, שעמדה לידה, אמרה לה בצער: "סיפרת כבר לבעלך?"

תגובת לשמעון / עמוס

שמעון ידידי. לומר "הפשט הוא כמו שאני אומר" זו לא טענה. אני יכול להגיד אותה טענה (הפשט הוא כמו ש אני אומר). ובאמורך "בדידי הווה עובדא", -- מניין אתה יודע דברים שקרו כשרק נולדת? האם אתה זוכר? מובן שלא! אלא מאי? סיפרו לך. אמור לי ידידי: האם סיפרו לך פעם שהשמש זרחה אתמול? ברור שלא. הרי השמש זורחת כל יום, ומספרים רק דברים מיוחדים ושונים ומוזרים שקורים לעתים רחוקות, ולא דברים שקורים כל הזמן. במקרה שסיפרת עליו היתה אישה מסכנה, בעלה היה שוביניסט גברי (ואין מביאין ראיה מן השוטים), אולי אפילו כאשר הוא הגיע הוא היכה אותה. אבל בכל יתר המקרים, הקורים בכל יום, היולדת בת שמחה מאד. תשאל את הוריך האם הם שמחו כשאחיותיך נולדו, או את אחותך -- האם היא שמחה כשנולדה לה בתה.

תגובה לעמוס / שמעון

עמוס מסרב להכיר בעובדה שפעם כולם היו שוביניסטים (וחבל שזה השתנה!). אם בזמן שנולדתי המצב הרגיל היה שהשמש לא זורחת כל יום היו מספרים לי על זה כי זה שונה מהמצב היום.

ה"כלי יקר" הסתמך על הגמרא, ובגמרא (בבא-בתרא, טז: ) מסופר על בנו של ר' יהודה הנשיא שיולד בת, ובר-קפרא אומר לו "אוי למי שבניו נקבות". אמנם, יש מפרשים שהכוונה היא: "אוי למי שבניו הזכרים מתנהגים כמו נקבות", אבל זה לא מתאים לפשט הגמרא; ע"פ הפשט "בניו" הכוונה ל"צאצאיו" (כלומר: אוי למי שנולדות לו בנות).

הצעת פשרה / אראל

נראה לי, שגם לפי הגישה של שמעון אי אפשר לפרש שהיולדת נקבה ממש מצטערת על כך, שהרי גם היולדת נקבה טהורה אחרי שבועיים, כלומר גם היולדת נקבה מתחרטת על השבועה שנשבעה (שלא תביא עוד ילדים לעולם), זה רק לוקח קצת יותר זמן. הכוונה היא רק שהיא מצטערת באופן יחסי, כלומר שהיולדת זכר שמחה יותר מהיולדת נקבה. ולטענה הזו אפשר למצוא הרבה ראיות מהתנ"ך:

1. רחל אמרה ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי; גם לאחר שנולד לה יוסף היא ביקשה: יוסף ה' לי בן אחר. וגם כשנולד לה בנימין - המיילדות אמרו לה אל תיראי כי גם זה לך בן.

2. גם בשמ"א ד, כאשר אשת פינחס בן עלי כרעה ללדת, אמרו לה המיילדות משפט דומה: אל תיראי כי בן ילדת. לכאורה המשפט הזה מיותר, כי הרי היולדת יודעת שהיא יולדת! לכן נראה שהמיילדות התכוונו לשמח אותה, ולהגיד לה - "אל תתייאשי, נולד לך בן זכר - כמו שרצית!". מכאן אפשר להסיק שהמיילדות ידעו שהיולדת בן זכר שמחה יותר.

3. גם חנה, אשת אלקנה, ביקשה מה': ונתתה לאמתך זרע אנשים.

4. בבראשית כט 32 והלאה מתארת התורה את לידת בני יעקב. בכל פעם שנולד בן - אמו נתנה לו שם, ואמרה משפט שמבטא את השמחה שלה, למשל כשנולד ראובן אמרה לאה: כי ראה ה' בעניי, כי עתה יאה בנ י אישי; כשנולד יששכר אמרה לאה: נתן א-להים שכר י... וכו'. רק כשנולדה ללאה בת - היא לא אמרה שום משפט שמבטא שמחה. היא בוודאי לא הצטערה על כך, אבל השמחה שלה היתה קטנה יותר.

"לא אשקוט ולא אחשה" [תגובה ל'הצעת פשרה'] / עמוס

[הקובץ עם תגובת עמוס עדיין לא הגיע למערכת...]

תגובה ל'לא אשקוט ולא אחשה' / אראל

עמוס היקר,

בכפית הקודמת ניסית לסתור את הראיות שהבאתי לכך שבימי התנ"ך נשים שמחו יותר כשנולד להן בן:

1. כתבת שבלשון התנ"ך משתמשים בלשון זכר כלשון סתמית, המשותפת לזכר ולנקבה. טענה זו נכונה עבור רוב המילים, אבל יש מילים שמשמשות לזכרים בלבד. אחת מהן היא המילה 'בן'. כתבת שבתנ"ך לא כתוב "בנים\ות", וזה נכון, אבל בכמה עשרות מקומות בתנ"ך מופיע הצירוף "בן ובת" או "בנים ובנות", ואם המילה 'בן' כוללת גם 'בת' – אז בכל המקומות האלה יש כפילות וזה לא סביר. דוגמה נוספת למילה המשמשת לזכרים בלבד היא המילה 'איש' – גם הצירוף 'איש ואשה' או 'אנשים ונשים' מופיע עשרות פעמים. לשם השוואה: בשום מקום בתנ"ך (עד כמה שידוע לי) לא כתוב 'חכמים וחכמות' או 'צדיקים וצדיקות' או כל צירוף אחר מסוג זה – כי ברוב המקרים אכן המילה ה'זכרית' משמשת גם לנקבות(1) (2) . חז"ל השתמשו בכלל הזה פעמים רבות כדי לקבוע הלכה, למשל: על הפסוק ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם... (דברים יא) פירשו חז"ל: את בניכם ולא את בנותיכם (קידושין כט: ), והסיקו מכאן שבנות פטורות מלימוד תורה [ דרך אגב: זה מתאים לפסוק שהבאת מתהלים – לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם: הפסוק נאמר דווקא לבנים, כי האב לא חייב ללמד את בתו, ובתקופתם זה גם לא היה מקובל ]; על הפסוק יצאו אנשים בני-בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם (דברים יג) פירשו חז"ל: אנשים ולא נשים (סנהדרין קיא:) ויש עוד דוגמאות רבות (3) (ע' פירוש מלבי"ם לפרשת ויקרא, סימן ח).

לדיון נוסף במשמעות הביטוי "בני ישראל" לחצו כאן .

2. כשנולד בנימין, אמרה המיילדת לרחל: אל תיראי כי גם זה לך בן. פירשת שהיא התכוונה להגיד שהיא רואה את התינוק. אבל זה לא מה שהיא אמרה (היא לא אמרה "אל תיראי כי רואה אני את הילד"), ובכל אופן – זו אמירה חסרת טעם: רחל מרגישה שהתינוק נולד, ולכן ברור לה שהמיילדת רואה את התינוק -- הרי בשביל זה היא עומדת שם! ואם הכוונה היתה להגיד שהתינוק יוצא חי ולא מת – היא היתה אומרת "אל תיראי כי חי הילד". הפירוש השני שהבאת, שלפיו רחל לא רצתה שייוולד לה בן והמיילדת ניסתה להרגיע אותה, לא אפשרי משתי סיבות:

  • אם רחל היתה רוצה דווקא בת ולא בן, היא היתה אומרת ליעקב (במקום בראשית ל 1) "הבה לי בנות ", ולאחר שנולד יוסף היא היתה אומרת (במקום בראשית ל 24), "יוסף ה' לי בת ".
  • כשאדם נמצא בסכנת חיים – משתדלים לא להגיד לו דברים שעלולים לצער אותו, כי זה יחליש אותו עוד יותר. לא סביר שרופא טוב יגיד לחולה לב: 'תשמע, נשרף לך הבית אבל זה לא נורא – זו לא סיבה למות...'

לכן נראה יותר שהפירוש הוא כמו שכתבתי בהתחלה, שהמיילדת רצתה לשמח ולעודד את רחל, ולכן אמרה לה: 'אל תפחדי מכאבי הלידה, תחזיקי מעמד, כי יש לך עוד בן זכר, כמו שתמיד רצית!'.

3. בפרשת בראשית (בראשית ג 16) קילל ה' את האישה ואמר לה: בעצב תלדי בנים. ע"פ חוקי לשון התנ"ך, הכוונה גם כאן לבנים זכרים. ע"פ הפשט, הכוונה בפסוק היא לכאב גופני (ולכן זה לא סותר את הטענה שנשים שמחות יותר כשנולד בן: הכאב הוא גופני והשמחה היא נפשית). אבל במציאות רואים שגם כשנולדות בנות היולדת מרגישה כאב! ההסבר הוא, שכאשר ה' קילל את האישה – מבנה הגוף שלה השתנה, כך שלידת בנים תגרום לה כאב. מכיוון שגוף של תינוקת דומה לגוף של תינוק -- גם לידת בנות גורמת כאב. אבל זו רק תוצאת לוואי של הקללה.

4. בתגובה שלך הבאת שלוש סיבות טובות שמסבירות למה נשים העדיפו בנים:

  • " הייחוס לשבטים היה על פי הזכרים. "(4)
  • " מי שהיו לו בנות ולא בנים – לא היה לו מי שפרנס אותו כשהזדקן, ואלו מי שהיו לו בנים זכרים – היה לו מי שפרנס אותו כשהזדקן. "(5)
  • " בערכין, הקובע הוא כמה האדם 'שוה' מבחינת המלאכות שאותן הוא יכול לבצע (גבר יכול לצוד יותר טוב מאשה וכו'). "

אם יש כל-כך הרבה סיבות טובות להעדיף בן – אז למה צריך בכל-זאת להתאמץ ולטעון שנשים לא העדיפו בנים?

5. בקשר לפרשת הערכים (ויקרא כז): כתבת שהערך של איש (50 שקלים) גדול מהערך של אישה (30 שקלים), כי הערך נקבע לפי 'שוק העבדים', ועבד שווה יותר מאמה. אבל ע"פ התורה (שמות כא 32) נראה שלעבד ולאמה יש אותו ערך בממוצע – 30 שקלים. לפי זה, הערך של אישה אכן שווה לערך של אמה, אבל הערך של איש גדול ב20 שקלים מהערך של עבד.

לדיון נוסף במשמעות של הערכים לחצו כאן .

6. בסוף התגובה אמרת לשמעון, שעם הגישה שלו – הוא לא יצליח להתחתן. מי שרוצה להגיע לאמת צריך להתעלם משיקולים כאלה, כי הם פוגעים בחשיבה האובייקטיבית. צריך לחשוב על כל הפירושים האפשריים, ולא לחשוב 'מה יחשבו עליי אם אגיד את דעתי?' או 'איזה נזק זה יגרום לי?'.

(1) אם רוצים להגיד במילה אחת 'בנים ובנות' אפשר להשתמש בשם יותר מופשט, כגון 'זרע' או 'פרי בטן'. אם רוצים להגיד במילה אחת 'איש או אישה' אפשר להגיד 'נפש', ואחרי פרק ה בבראשית אפשר גם להגיד 'אדם'.
(2) נראה לי שהכלל הוא, שכל שם-עצם המציין אדם (כגון: בן\בת, איש\אישה, ילד\ילדה וכו') שייך למין מסויים (זכר או נקבה). בכל שאר המילים (פעלים ותארים) הטענה שלך נכונה.

(3) יש מקומות שבהם נזכר 'בן' ובכל-זאת המצווה מחייבת גם בנות, או שנזכר 'איש' ובכל-זאת המצווה מחייבת גם נשים, אבל בכל אחד מהמקומות האלה יש סיבה מיוחדת. למשל, על הפסוק: בנים

אשר ייוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה' (דברים כג) יש מחלוקת בין החכמים (ביבמות עז: ): ר' שמעון אומר שהכוונה דווקא לבנים זכרים, ור' יהודה אומר ' הכתוב תלאן בלידה ' , כלומר: הפסוק כתוב כך שאפשר לקרוא אותו אשר יוולדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל ה', כך שהמצווה חלה על כל מי שנולד. ועל הפסוק איש אמו ואביו תיראו (ויקרא יט) פירשו חז"ל: " אין לי אלא איש; אשה מנין? -- כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים ", כלומר: המילה 'תיראו' כתובה בלשון רבים, ומכאן אפשר לרבות ולהסיק שגם נשים חייבות במצווה, למרות שזה לא כתוב בפירוש.
(4) בת היתה הולכת לגור עם בעלה, בנחלה של השבט שלו, ובן היה נשאר בנחלת אבותיו. לכן בת נזכרה בדרך-כלל כאשתו-של-בעלה ולא כבתם-של-הוריה.
(5) שוב -- כי בנות עברו לגור עם הבעל, ובנים נשארו לגור בנחלת אבותיהם.

מקורות

על-פי מאמר של ויכוח בין שמעון, עמוס ואראל שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס'; נ..נח..נח"ת ס' וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01 00:00:00.


ספר בראשית - סביבת חקר ופעילויות לפרקים יב-יג, טו-יט, כב-כה, כז-ל, לב-לג, לה / גשר

חזרתו של יעקב / בני דל"פ, עדינה (הגהה: עופר לביא) -> כפית ה'תשנ"ח סיון    עריכה

מאמר מאת בני דל"פ, עדינה (הגהה: עופר לביא), שפורסם לראשונה בכפית ה'תשנ"ח סיון.

אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי. כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.



ירידתו ועלייתו של יעקב / עידית ועוד -> דיון שבת החידון העולמי נ"ט    עריכה

מאמר מאת עידית ועוד, שפורסם לראשונה בנח"ת שבת החידון העולמי נ"ט.

אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי. כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.



למה יעקב שם מקלות לפני הצאן? / אראל (הגהה: עופר לביא) -> מכתב    עריכה

זהו מאמר הגדרה = מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. זהו חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.


שאלה (סיגליה): למה יעקב שם את המקלות לפני הצאן, וגרם לו להיות שלנו, וכך גרם ללבן לשטום אותו, הרי יכל לסמוך על ברכת ה', או להסתפק במעט?

תשובה (אראל): למרבה הצער, יעקב הוא לא היחיד – הרבה אנשים בתנ"ך (וגם בימינו) משתמשים בתכסיסים של מרמה בגלל שהם לא רוצים 'לסמוך על הנס'. אברהם ויצחק שיקרו ואמרו 'אחותי היא', רבקה ייעצה ליעקב לרמות כדי לזכות בברכה, דוד שיקר לאחימלך כדי להשיג לחם וחרב, ועוד.

במקרה של יעקב: נראה לי שהרמאות הזאת בכלל לא עזרה לו להשיג את הצאן. אמנם, עד לפני כ100 שנה חשבו, שהדברים שהנקבה רואה בזמן הייחום משפיעים על הצורה החיצונית של הוולד. {גם בתלמוד – מסופר על ר' יוחנן, שישב ליד היציאה מהמקוה, כדי שבנות ישראל היוצאות משם יראו אותו, ויילדו בנים יפים כמוהו.} גם יעקב חשב כך, ולכן הוא לקח מקלות שחורים ופיצל בהם פצלות לבנות, כדי שייראו כמו 'תיש טלוא(=תיש שחור עם טלאים לבנים). הוא שם את המקלות לנוכח הצאן, וייחמנה בבואן לשתות (כלומר: שהצאן יראו את המקלות בזמן הייחום, כדי שיילדו וולדות טלואים). אחר-כך והכשבים הפריד יעקב, וייתן פני הצאן אל עקוד וכל חום בצאן לבן... (כלומר: גרם לצאן להסתכל אל הכשבים העקודים והחומים, כדי שיילדו וולדות עקודים וחומים).

לכאורה נראה שהתכסיס הזה עזר לו, כי ותלדנה הצאן עקודים נקודים וטלואים..., אבל במציאות -- הסיבה לכך היתה אחרת לגמרי. כדי להסביר ליעקב את הטעות שלו, נגלה אליו מלאך ה', ואמר לו: " שא נא עיניך, וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים... ": הזכרים שעלו על הנקבות היו עקודים נקודים וברודים, ולכן הנקבות ילדו וולדות דומים להם – עקודים נקודים וטלואים (ע"ע ברוד - טלוא ).

ההסבר הזה גם יותר מתאים לעובדות המדעיות הידועות לנו היום – שהדברים שהנקבה רואה לא משפיעים על צורת הוולד. צורת הוולד נקבעת רק לפי הגנים של אביו ואמו. יעקב לא יכל לדעת את זה – רק המלאך יכל לגלות לו את האמת.

דרך אגב: ההסבר המקובל לחלום של יעקב הוא, שה' הביא (בדרך נס) את העתודים מהצאן של לבן, כדי שיעלו על הצאן של יעקב. אבל אפשר גם לפרש אחרת. ע"פ תורת התורשה, לכל תכונה יש שני גנים – אחד 'שתלטן' ואחד 'נסגן'. במקרה שלנו: הגן הטלוא (או העקוד, או הנקוד) הוא נסגן, והגן החלק הוא שתלטן. לכן: אם לשה יש שני גנים שונים (טלוא וחלק, או עקוד וחלק, או נקוד וחלק) – הוא ייראה חלק. לכן: כשרואים שה חלק – אי אפשר לדעת אם יש לו שני גנים חלקים, או גן אחד חלק וגן אחד טלוא. כאשר זכר חלק עולה על נקבה חלקה – הצורה של הוולדות תיקבע לפי צירוף הגנים של ההורים: אם לזכר או לנקבה יש שני גנים חלקים – אז כל הוולדות יהיו חלקים. אבל אם לזכר ולנקבה יש שני גנים שונים – אז בערך 25% מהוולדות יהיו טלואים, למרות ששני ההורים שלהם חלקים. זהו מה שהראה המלאך ליעקב: הוא הראה לו ש כל העתודים שעלו על הצאן היו "עקודים נקודים וברודים" (כלומר: בעלי הגן הנסגן). זה היה בדרך נס: ה' דאג שרק העתודים בעלי הגן הנסגן יעלו על הצאן, כדי שיהיו יותר וולדות טלואים. להסבר טוב יותר – ע' בספר של פרופ' יהודה פליקס "החי והצומח במקרא".

כמו שכתבת, הרמאות הזאת גרמה ליעקב רק צרות. גם הרמאות שרבקה ייעצה ליעקב לרמות את עשיו גרמה לו רק צרות – עשיו שנא אותו והוא נאלץ לברוח, ובסוף הוא הבין את זה והחזיר את הברכה לעשיו (קח נא את ברכתי אשר הובאת לך...). הרמאות שדוד רימה את אחימלך גרמה לאסון – הריגת כל כהני נוב, כמו שדוד עצמו הודה ואמר אנוכי סבותי בכל נפש בית אביך. אני לא יודע למה הם לא למדו מהניסיון.

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה במכתב וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-01-01 00:00:00.


סיפור חנה שמואל ובני עלי לעומת סיפור רחל יוסף ובני יעקב (קטעים) / פרץ סגל -> בית מקרא קג

עשו - האיש והאגדה / אורי פרץ -> כפית ה'תשס"ב סיון    עריכה

מאמר מאת אורי פרץ, שפורסם לראשונה בכפית ה'תשס"ב סיון.

אם אתם בעלי הזכויות על המאמר, אנא שקלו לפרסם אותו כאן, תחת רשיון לשימוש חופשי. כך תעבירו את המאמר מרשות שאינה שלכם לרשות שהיא שלכם.



שבט גד ייחודו וייעודו / רפי יעקובי -> כתלנו יד ה'תשנ"ב

מבנה הסיפור / ר' אלחנן סמט -> עיונים בפרשות השבוע א, ויצא

תאריכים בחיי יצחק, יעקב ובניהם / אראל    עריכה

תגובה ל: תאריכים בספר בראשית שנכתבה ב09:51:58  20.03.2005

וגם: מה המקור לדברי חז"ל, שלפיהם יעקב אבינו למד ב"בית מדרשם של שם ועבר"?

== תאריכים בחיי יצחק ==

כפי שחישבנו במאמר " תאריכים בחייו של אברהם ", אברהם הוליד את יצחק בשנת 2048.

  • כה 20: ויהי יצחק בן-ארבעים שׁנה בקחתו את-רבקה בת-בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי לו לאשׁה   - יצחק ורבקה התחתנו כשיצחק היה בן 40, כלומר בשנת 2088.
  • כה26: ...ויצחק בן-שׁשׁים שׁנה בלדת אתם - יעקב ועשו נולדו בשנת 60 ליצחק, כלומר בשנת 2108.
  • כו 34: ויהי עשׂו בן-ארבעים שׁנה ויקח אשה את-יהודית בת-בארי החתי ואת-בשׂמת בת-אילן החתי - כלומר בשנת 2148.
  • בפרק הבא (כז) בירך יצחק את יעקב ואת עשו. לא כתוב מתי זה קרה; הגבול התחתון הוא 2148, ואת הגבול העליון נראה בהמשך.
  • לה 28-29: ויהיו ימי יצחק מאת שׁנה ושׁמנים שׁנה ... - יצחק נפטר בגיל 180, כלומר בשנת 2228.

== תאריכים בחיי יעקב ובניו ==

עד עכשיו החשבון היה ישיר, ודרש פעולות חיבור בלבד. מכאן והלאה, כדי לחשב את התאריכים בחיי יעקב ובניו, יש לעבוד מהסוף להתחלה, ולהשתמש בפעולות חיסור (נזכור שיעקב נולד בשנת 2108):

  • מז 28: ויחי יעקב בארץ מצרים שׁבע עשׂרה שׁנה ; ויהי ימי-יעקב שׁני חייו שׁבע שׁנים וארבעים ומאת שׁנה - יעקב נפטר בגיל 147, כלומר בשנת 2255; זה היה לאחר 17 שנים של חיים במצרים, כלומר הוא הגיע למצרים בגיל 130, בשנת 2238 (וכך נאמר גם כשיעקב הגיע למצרים - מז 9: ויאמר יעקב אל-פרעה ימי שׁני מגורי שׁלשׁים ומאת שׁנה...).
  • לפני שיעקב בא למצרים, אמר יוסף (מה 6): כי-זה שׁנתים הרעב בקרב הארץ, ועוד חמשׁ שׁנים אשׁר אין-חרישׁ וקציר. מכאן ניתן להסיק, שהרעב התחיל בשנת 128 ליעקב = 2236 לאדם.
  • מא 53-54: ותכלינה שׁבע שׁני השׂבע אשׁר היה בארץ מצרים. ותחלינה שׁבע שׁני הרעב לבוא כאשׁר אמר יוסף... - שנות הרעב באו לאחר 7 שנות שבע, מכאן שהשבע התחיל בשנת 121 ליעקב = 2229 לאדם.
  • מא 32-46: ועל השׁנות החלום אל-פרעה פעמים - כי-נכון הדבר מעם האלהים, וממהר האלהים לעשׂתו - שנות השבע התחילו מייד לאחר שיוסף פתר את חלום פרעה, ויוסף בן-שׁלשׁים שׁנה בעמדו לפני פרעה מלך-מצרים - יוסף היה בן 30 בשנת 121 ליעקב, כלומר יוסף נולד בשנת 91 ליעקב = 2199 לאדם .
  • מא 1: ויהי מקץ שׁנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על-היאר - חלום פרעה היה שנתיים אחרי שיוסף פתר את חלומות השרים, כלומר יוסף התחיל לפתור חלומות בגיל 28 = שנת 119 ליעקב = שנת 2227 לאדם.
  • לז 2: אלה תלדות יעקב יוסף בן-שׁבע-עשׂרה שׁנה... - יוסף נמכר בגיל 17 = שנת 108 ליעקב = שנת 2216 לאדם.
  • ל 25-26: ויהי כאשׁר ילדה רחל את-יוסף, ויאמר יעקב אל-לבן 'שׁלחני ואלכה אל-מקומי ולארצי. תנה את-נשׁי ואת-ילדי אשׁר עבדתי אתך בהן ואלכה כי אתה ידעת את-עבדתי אשׁר עבדתיך': יעקב ביקש ללכת הביתה כשנולד יוסף. זה היה אחרי שסיים לעבוד 14 שנים - 7 שנים עבור לאה ו7 שנים עבור רחל. מכאן, שיעקב התחיל לעבוד 14 שנים לפני שנולד יוסף, כלומר בגיל 77 = שנת 2185 לאדם.
  • מכאן ניתן להסיק, שפרשת ברכות יצחק (בראשית כז) קרתה, לכל המאוחר, בשנת 2185. אך רש"י הסיק מפסוקים בבראשית כח, שהברכות היו בשנת מותו של ישמעאל - שנת 2171, ויעקב היה 14 שנה ב"בית מדרשם של שם ועבר" לפני שהגיע לארם. כפי שחישבנו במאמר תאריכים מנוח עד אברהם , עבר היה עדיין בחיים (הוא נפטר בשנת 2187).
  • נחזור לבית לבן: לבן לא רצה "לשחרר" את יעקב מייד - הוא ביקש שיעבוד אצלו עוד, ונתן לו צאן בתמורה. על כך נאמר (לא 41): זה-לי עשׂרים שׁנה בביתך: עבדתיך ארבע-עשׂרה שׁנה בשׁתי בנתיך, ושׁשׁ שׁנים בצאנך, כלומר בסה"כ עבד יעקב אצל לבן 20 שנה - בין גיל 77 לגיל 97 = בין 2185 ל-2205.
  • כט 20-21: ויעבד יעקב ברחל שׁבע שׁנים... ויאמר יעקב אל-לבן הבה את-אשׁתי כי מלאו ימי ואבואה אליה - יעקב רצה לבוא אל רחל לאחר 7 שנות עבודה, כלומר בגיל 84 = שנת 2192. לבן רימה אותו ונתן לו קודם את לאה, אך לאחר שבעה ימים הוא קיבל גם את רחל (כט 27): מלא שׁבע זאת ונתנה לך גם-את-זאת, בעבדה אשׁר תעבד עמדי עוד שׁבע-שׁנים אחרות (כלומר: אחרי שבוע המשתה של לאה, הוא קיבל את רחל, אך התחייב לעבוד לאחר מכן 7 שנים נוספות).
  • מכאן ניתן להסיק, שכל ילדיו של יעקב נולדו לו בין גיל 84 לגיל 91 (חוץ מבנימין שנולד אחר-כך). לא נאמר מתי בדיוק נולד כל אחד, אך מכיוון שיש הרבה ילדים ומעט שנים - לא נשארות הרבה אפשרויות:
  • כט32: ראובן נולד ללאה ראשון - כנראה בסוף שנת 84 ליעקב (84 ועוד 9 חודשים).
  • כט33: שמעון נולד ללאה שני - כנראה באמצע שנת 85 ליעקב (85 ועוד 6 חודשים).
  • כט34: לוי נולד ללאה שלישי - כנראה בתחילת שנת 86 ליעקב (86 ועוד 3 חודשים), שהיא שנת 2194 לאדם .
  • כט 35: יהודה נולד ללאה רביעי - כנראה בשנת 87 ליעקב; ואז לאה עשתה הפסקה - ותעמד מלדת.
  • ל1: ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחתה... ותאמר 'הנה אמתי בלהה, בא אליה ותלד על-ברכי ואבנה גם-אנכי ממנה... - זה היה אחרי שנולד ראובן, אך ייתכן שזה היה לפני שנולד יהודה (ע"ע " אין מוקדם ומאוחר בתורה "); בהמשך נניח שזה היה בשנת 85 ליעקב.
  • ל6: דן נולד לבלהה, שפחת רחל, לאחר כשנה - כנראה בשנת 86 ליעקב.
  • ל8: נפתלי נולד לבלהה לאחר מכן - כנראה בשנת 87 ליעקב.
  • ל9: ותרא לאה כי עמדה מלדת, ותקח את-זלפה שׁפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשׁה - אם נניח שאישה צריכה שנה כדי לראות שהיא לא מצליחה ללדת, אז זה היה בשנת 88 ליעקב.
  • ל10: גד נולד לזלפה, שפחת לאה, לאחר כשנה - כנראה בשנת 89 ליעקב.
  • ל12: אשר נולד לזלפה לאחר מכן - כנראה בשנת 90 ליעקב.
  • ל14: וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשׂדה, ויבא אתם אל-לאה אמו. ותאמר רחל אל-לאה 'תני-נא לי מדודאי בנך'. ותאמר לה 'המעט קחתך את-אישׁי ולקחת גם את-דודאי בני?' ותאמר רחל 'לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך'. ויבא יעקב מן-השׂדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר 'אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני'. וישכב עמה בלילה הוא. וישׁמע אלהים אל-לאה, ותהר ותלד ליעקב בן חמישׁי. ותאמר לאה 'נתן אלהים שׂכרי אשׁר-נתתי שׁפחתי לאישׁי' ותקרא שׁמו ישׂשכר....: ראובן הביא ללאה דודאים (צמח שנחשב מועיל לפריון), כי ראה שהיא לא יולדת. זה היה, כנראה, אחרי תחילת שנת 88 ליעקב, אך   ייתכן שזה היה לפני שנולד אשר (ע"ע " אין מוקדם ומאוחר בתורה "); נניח שזה היה 3 חודשים אחרי תחילת שנת 88 ליעקב. לפי זה, יששכר נולד 9 חודשים אחר-כך, כלומר בשנת 89 ליעקב.
  • ל19: זבולון נולד ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר בסוף שנת 89 ליעקב (89 ועוד 9 חודשים);
  • ל21: דינה נולדה ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר באמצע שנת 90 ליעקב (90 ועוד 6 חודשים).
  • ל22-24: ויזכר אלהים את-רחל... ותהר ותלד בן... ותקרא את-שׁמו יוסף...: כאמור למעלה, יוסף נולד בשנת 91 ליעקב - יוסף הוא הבן הצעיר ביותר שנולד בארם.
  • הבן האחרון - בנימין - נולד רק אחרי שיעקב חזר לארץ כנען, כלומר אחרי שנת 97 ליעקב (2205 לאדם).

== תאריכים במצרים ==

בסעיפים הקודמים גילינו כמה תאריכים שאפשר להשתמש בהם כ"עוגן" לחישוב התאריכים הבאים - לוי נולד בשנת 2194 לאדם, יוסף נולד בשנת 2199 לאדם, ובני ישראל ירדו למצרים בשנת 2238 לאדם. מכאן ניתן לחשב תאריכים של מאורעות שקרו במצרים:

  • נ26: וימת יוסף בן-מאה ועשׂר שׁנים ויחנטו אתו ויישׂם בארון במצרים: יוסף נפטר בגיל 110, כלומר בשנת 2309, 71 שנים אחרי הירידה למצרים.
  • ואת התאריכים הבאים נחשב במאמר " תאריכים בספר שמות ".

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-03-20 16:58:29.


Latin Translation - Vulgate

All items (12)

Advertisement