עיקר הטעם של סוכות ופסח הוא זכירת יציאת מיצרים
אך עדיין אפשר גם למצא הסברים נוספים המתבססים על הדאגה לעניים:
חג הסוכות
חג הסוכות, הוא חג האסיף, חל בתחילת החורף. העניים עמלו בקיץ ואספו מהשדות מזון שיספיק להם לחורף. דאגתם בזמן זה היא שאין להם דירה שתגן עליהם מהקור. לכן מצווה התורה שנזדהה איתם במשך 7 ימים. זה מתבטא בהלכות הבאות:
- ביום הראשון חייבים לאכול כזית בסוכה גם אם יורד גשם.
- אין לעשות את הסכך עבה עד כדי כך שגשם לא עובר דרכו.
- המשנ"ב בתחילת הלכות סוכה כותב שבכוונה סוכות חל סמוך לחורף כדי שקיום מצוות סוכה יהיה יותר קשה.
חג הפסח
חג הפסח חל בתחילת הקיץ. קורת הגג כבר איננה דאגתם העיקרית של העניים אלא העובדה שהאוכל שאגרו לחורף כבר נגמר ויש עדיין זמן עד עונת האסיף (שבועות הוא חג הקציר). לכן בפסח אנו מצווים:
- לאכול "לחמא עניא" - את המצה, לחם העוני.
- להזמין את העניים לאכול איתנו: "כל דיכפין יתי ויכול".
שני החגים מחלקים את השנה לשתיים: ט"ו בתשרי - ט"ו בניסן - ט"ו בתשרי. להזכיר לנו את העניים פעמיים בשנה ואת צורכיהם המשתנים בהתאם לעונות השנה.
מקורות[]
משה גילדאי, חזון למועד