Judaism Wiki
Register
Advertisement


אתם הולכים ברחוב ופתאום רואים אנשים נאבקים. האם אתם צריכים להתערב  ולהפריד ביניהם?

על-פי פסוק אחד נראה שלא:

  • משלי כו17 מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו ( פירוט בהמשך )

אולם, על-פי שלושה פסוקים אחרים נראה קצת אחרת:

משלי י29: מעוז לתם דרך ה', ומחתה לפעלי און - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שדרכו של ה' היא לשמור על התמימים, ומכיוון שיש מצוה ללכת בדרכי ה' - גם אנחנו חייבים להגן על אנשים תמימים מפני אנשים שתוקפים אותם, ואסור להתעלם מכך.
משלי ב7: וצפן לישרים תושיה, מגן להלכי תם - לפי אחד הפירושים , הכוונה היא, שה' מגן על ההולכים בדרך תמה.
משלי יג6: צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת - לפי אחד הפירושים הכוונה היא, שדרכו של הצדיק היא לשמור על האנשים שדרכם תמימה, ומכיוון שכולנו רוצים להיות צדיקים - גם אנחנו צריכים ללכת בדרך זו.
נראה לי, שמילת המפתח בפסוקים האלה היא תם ( = שלם וחף מכל פשע ) .

אם אנחנו רואים שני אנשים שהסתכסכו ביניהם והתחילו לריב, ולכל אחד מהם יש חלק באשמה - אין טעם שננסה להתערב ולגלות מי התחיל, מי אשם יותר וכו'; זה לא ענייננו וזה רק יגרום לנו נזק.

אולם, אם אנחנו רואים אדם שהוא בבירור תם = שלם ואין כל פגם בהתנהגותו, ואדם אחר תוקף אותו על לא עוול בכפו - מצוה להתערב כפי יכולתנו, ולהגן על התמים - כפי שעשה משה רבנו בנעוריו ( שמות ב ), וכפי שתבע ירמיהו:
  • (ירמיהו כא12): בית דוד כה אמר ה': דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם
  • (ירמיהו כב3): כה אמר ה': עשו משפט וצדקה והצילו גזול מיד עשוק וגר יתום ואלמנה אל תנו אל תחמסו ודם נקי אל תשפכו במקום הזה

מקורות[]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-09-23 15:34:03.

תגובות[]

מאת: אראל

t2826 (משלי כו17): מחזיק באזני כלב עבר מתעבר על ריב לא לו

1. לפי הטעמים יש לקרוא את הפסוק כך: " מחזיק באזני כלב - עובר מתעבר על ריב לא לו ", ופירש מצודת-דוד: " כמו האוחז באזני כלב , הנה הוא גורם לעצמו נשיכת הכלב - כן המתמלא עברה וזעם להתעבר ולכעוס על ריב שאין נוגע אליו, כי כאשר יוזק בדבר הזה - הוא גרם לעצמו "

2. אך לענ"ד, המשל בפסוק ברור יותר כאשר מפסקים אותו קצת אחרת, נגד הטעמים: מחזיק באזני כלב עובר - מתעבר על ריב לא לו; או, כפירוש "דעת מקרא", כאשר קוראים את המילה "עובר" פעמיים: מחזיק באזני כלב עובר - עובר מתעבר על ריב לא לו.

המשל מתאר מצב מוכר - אדם הולך ברחוב, ולידו עובר כלב; הכלב רק עובר לידו ומתעלם ממנו - יש לו עניינים אחרים לנבוח עליהם (ראו עבר = נע דרך מקום מבלי לייחס לו חשיבות ) ; לפתע האדם אוחז באזניו של הכלב שעובר לידו - מכאיב לו ומעצבן אותו; הכלב שוכח את כל העניינים האחרים שהיו לו, מתנפל על האדם ונושך אותו... כך גם אדם אשר מתעבר = מתמלא עברה / עובר וחורג מהתחום האישי שלו , ומתערב במריבה של אנשים אחרים: כל עוד המריבה עברה לידו, היא לא גרמה לו כל נזק; אך מרגע שהוא התעבר והתחיל להתערב בה, הוא עלול להינזק בחינם - נזק שהיה אפשר למנוע בקלות.

רב הונא (במדרש בראשית רבה עה ב) פירש פסוק זה על יעקב אבינו - שכאשר חזר מארם נהריים אל ארץ כנען, שלח שליחים אל עשו אחיו, כדי לפייס אותו על המריבה הישנה שהיתה ביניהם. ע"פ ר' הונא, זו היתה טעות - יעקב לא היה צריך להזכיר לעשו שהוא קיים, כי בכך היה עלול לעורר מחדש את השנאה הישנה של עשו כלפיו.

לפי פירוש זה, משמעות הביטוי " ריב לא לו " רחבה יותר - לא רק ריב בין שני אנשים זרים, אלא גם ריב בין האדם עצמו לבין אדם אחר, שהיה לפני לפני זמן ארוך, גם הוא " ריב לא לו ".

האם באמת צריך להתעלם ממריבות ישנות, ולא לנסות להתפייס? על-פי הרב יובל שרלו : "<a class="text14"> הדבר תלוי מאוד בנסיבות, כמו כמעט כל דבר בענייני בין אדם לחבירו. אם ההנחה היא שהריב קיים והמתח הוא תמידי – יש צורך לפייס בדיוק כמו שכתבת. אם ההנחה היא שעבר כבר הרבה זמן ומדובר בהקמת ארי מרבצו – יותר טוב שלא לומר דבר. ]

<a class="text14"> יסוד זה עומד בבסיס תשובות רבות באתר לשאלות המבקשות לשוב ולתקן עבירות לשון הרע, ושואלות האם לספר בפנים למישהו על כך שנאמר עליו לשון הרע. גם כאן, הדבר תלוי בנסיבות ובתוצאות שתתעוררנה מכך ] "

תגובות[]

מאת: אראל
במקומות רבים בתורה נאמר, שצריך ללכת בדרכי ה' .
אחד הפסוקים שמהם ניתן ללמוד מה הן דרכי ה' הוא (משלי י29): מעוז לתם דרך ה', ומחתה לפעלי און: דרכו של ה' היא להיות מעוז = מבצר ומגן - לאנשים תמימים , ולהיות מחיתה = שבירה והריסה - לפועלי אוון .
מכאן אנחנו יכולים ללמוד איך לקיים את המצווה ללכת בדרכי ה': עלינו להגן בכל כוחנו על אנשים תמימים וטובים, ולהילחם ולשבור את האנשים העושים רע.
פירוש זה מתאים לאחד הפירושים לפסוק המקביל - " שמחה לצדיק עשות משפט, ומחיתה לפועלי אוון ".

פירושים נוספים[]

ע"פ מצודת דוד , מטרת הפסוק היא לתאר את השכר של מי שהולך בדרך ה' ואת העונש של מי שאינו הולך בדרך ה':  דרך ה' הוא לחוזק לאיש תם בעבור כי הלך בו והיא למחתה ושבר לפועלי האון על אשר לא הלכו בו, רוצה לומר: מלמדת זכות על התם וחובה על הרשעים. לפי פירוש זה, הפסוק מלמד על התועלת שמביאה ההליכה בדרך ה', אבל אי-אפשר ללמוד מתוך הפסוק
מהי דרך ה'.
ע"פ רלב"ג , הפסוק מתאר את ההתאמה בין דרכם של התמימים לבין דרך ה', ואי-ההתאמה בין פעולי האוון לבין דרך ה': הנה המישרים אורחותיהם אל התמימות תהיה להם דרך ה' במצות התורה מעוז וחוזק לשמור דרכם אשר יכוונו ההליכה אליה, כי בזה ישלם להם באופן שלם מה שיכוונו אליו מהתמימות; ואולם לפועלי און תהיה דרך ה' למחתה , כי היא מתנגדת בתכלית מה שאפשר למה שיכוונו אליו מהשקר והעול והחמס, כלומר - ההליכה בדרך ה' היא טבעית רק לתמימים, לא לאנשים רעים (בניגוד לדעה שלפיה ההליכה בדרך ה' היא טבעית לכל אדם).

תגובות[]

מאת: אראל
משלי ב6-8 :
" כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה.
וצפן (יצפן) לישרים תושיה, מגן להלכי תם .
לנצר ארחות משפט, ודרך חסידו ישמר. "
מבחינה דקדוקית, כל הקטע הוא משפט אחד ארוך. הקטע כולו מתאר דברים שה' נותן לאנשים; אולם, הפרשנות המדוייקת של הפסוקים תלויה במשמעות המדוייקת של הביטויים המופיעים בקטע, ויש ביטויים שמשמעותם אינה ברורה לגמרי, ולכן ניתן למצוא כמה פירושים:
1. הקטע כולו, מתחילת פרק ב, מלמד שיש לעורר את כוחות התבונה שנמצאים בתוכנו , ומעודד אותנו שאם נשקיע מספיק נצליח להבין - כדברי חז"ל יגעת ומצאת - תאמין:
ה' נותן לאדם, כאשר הוא נופח באפיו נשמת חיים, את הכישורים היסודיים של חכמה , דעת ותבונה ;
אולם, הכישורים המתקדמים יותר לא ניתנים לכולם במידה שוה: התושיה ( = הכישרון לפתח תוכניות ורעיונות מועילים ) - צפונה ( = שמורה היטב ) רק עבור הישרים ( = החושבים בצורה שאין בה מכשולים ועיוותים ), כדברי קהלת (קהלת ז29): לבד ראה זה מצאתי, אשר עשה האלהים את האדם ישר , והמה בקשו חשבנות רבים;
וכן ה' מגן = שומר על התושיה, או: ה' שומר מגן = כישרון להתגונן, עבור הולכי תום = אנשים שהתנהגותם שלמה, ללא פגם ;
וכל זה כדי שאותם אנשים - הישרים והתמימים - יוכלו לנצור = לשמור על אורחות = דרכי המשפט , כלומר לעשות משפט צדק - לפתח רעיונות שיועילו לקידום המשפט והצדק בעולם.
2. רש"י פירש תושיה = התורה כולה, ישרים = דור יוצאי מצרים: יצפון לישרים תושיה = גנזה הקדוש ברוך הוא אצלו ששה ועשרים דורות, עד שנתנה לדור המדבר. בהמשך הוא פירש שהתושיה (התורה) היא המגן: מגן הוא להולכי תום (יצפון מגן להולכי תום), כלומר, והיא תהיה לך למגן. והשמירה על החסידים היא שמירה מפני טעות וכישלון: " לנצור ארחות משפט - שעל ידה ינצרו ארחות משפט, והוא (הקב"ה) דרך חסידיו ישמור - שלא יכשלו ".
3. מצודת דוד פירש תושיה = סודות התורה, וגם הוא פירש שההגנה היא הצלה מפני טעויות: ה' הסתיר רזי התורה ושמרם לתת לישרים בליבותם, ומגן הוא להולכי תום להצילם ממכשול הטעות... להשכילו לשמור ארחות משפט, כי הוא ישמור דרך חסידיו לבל יטו מדרך האמיתי.
4. מלבי"ם פירש תושיה = מעשה שה' עושה בהסטוריה כדי לשמור על הצדק והמשפט: " חוץ מהמעשים הכוללים שברא ה' בששת ימי הבריאה, הכין מעשים שיעשו בכל דור ודור כפי חקי החכמה לצורך ההנהגה ההשגחיית שתתחדש בכל דור לפי מעשה הדור ההוא, ומעשים האלה נקראו בשם תושיה, כי הם מוגבלים לפי חכמתו לצורך ההשגחה והשכר והעונש. ומעשים אלה יצאו לפועל ע"י הישרים שימצאו בדור ההוא [שגדר הישרים שהולכים בבינתם ובמעשיהם בדרך ישר, והם גדולים מצדיקים]. כמו שאמרו במדרש: "יוסף היה מזומן לפרנס, משה היה מזומן לגאולה". ועל-זה אמר שה' יצפון תושיה לישרים שעתידים לעמוד בעולם, הכין לפניהם מעשים שיפעלו בימיהם כפי חוקי חכמתו. והמאמרים מקבילים:
  • יצפון לישרים תושיה - לנצור ארחות משפט : שהישרים ינצרו ארחות הנהגת ה' בעולמו שהוא כפי המשפט, כמו המעשים שנעשו במצרים להכות את המצרים ולהוציא את ישראל, שהיו כפי משפטי ה' ושכרו ועונשו, וזימן מעשים אלה אל הישרים שעמדו בדור ההוא, שהם משה ואהרן, שהם היו שלוחי הנהגתו לנצור ארחות משפטו ,
  • ומגן להולכי תום - ודרך חסידיו ישמור : ההולך תום הוא מי שמעשה צדקתו קבועים תמיד על דרך אחד בלי פניה ובלי השתנות, והגם שמצד עצמם לא יתמוטטו מצדקתם בשום פעם, שזה גדר התם, בכ"ז יצוייר שימצאו מכשול מצד הדרך - אם שלא ידעו הדרך, או שנמצא בו אבני מכשול, כי התם אינו ישר, ויוכל להיות שייכשלו ע"י מסיתים או רעות הזמן, או ע"י טעות ושגיאה, וה' מגן להם מכל סיבה חיצונית וישמור דרכם ממכשול .
5. "יסוד מלכות" פירש שפסוקים 7-8 כבר מדברים, לא על החכמה שה' נותן, אלא על השכר שה' נותן למי שלומד חכמה: ה' מייעד למתנהגים ביושר את ההצלחה , וה' מגן על המתהלכים בתמימות ; כדי לשמור על דרכי הצדק , ועל אורח חיי שומרי מצוותיו ישגיח ה'.
6. הגר"א פירש שפסוקים 7-8 מדברים על השמירה שה' שומר על האנשים הטובים מפני טעות וכישלון בתחום הרוחני - שמירה מיצר הרע: יצפון לישרים תושיה היא עצת התורה, וישבר מידותיו לפי התורה... התם ... אפשר שייכשל שלא במתכוון, והוא צריך למגן להגין עליו שלא ייכשל, לכן אומר מגן להולכי תם ... ההולך בדרך התורה, כלומר שיושב ולומד, יש לפניו דרכים הרבה... והם רק ליחידי סגולה שתורתם אומנותם, והם צריכים שמירה רבה ומעולה... הרודפים אחר המצוות, והם הולכים בדרך גדול ופתוח... אין צריך שמירה כל-כך מן היצר הרע, וגם היצר הרע עצמו אינו מתגרה כל-כך בהם, לכן כתיב ישמור.

הקבלות[]

הישרים והתמימים, שנזכרים יחד בפסוק 7, נזכרים יחד גם בסוף הפרק:

(משלי ב21): כי ישרים ישכנו ארץ, ותמימים יותרו בה
בשירת חנה יש פסוק דומה לפסוק 8:
(שמואל א ב9): רגלי חסידו ישמר , ורשעים בחשך ידמו; כי לא בכח יגבר איש

תגובות[]

מאת: אראל
כמה פסוקים בספר משלי מדברים על ההבדל בין דרכו של הצדיק לבין דרכו של הרשע; הנה אחד מהם:
(משלי יג6): צדקה תצר תם דרך, ורשעה תסלף חטאת
  • רשעה היא דרכו של הרשע ;

ופירוש הפסוק:

  • דרכו של הצדיק היא, לשמור ולהגן על אנשים תמימי דרך ( = חפים מפשע ) ;
  • ודרכו של הרשע היא, לסלף ולעקם את דרכם של האנשים החוטאים ( = העוברים עבירות בשוגג או מתוך חוסר-איפוק ) כלומר - להציג אותם כעבריינים גדולים יותר ממה שהם באמת (למשל על-מנת להפליל אותם במשפט כאשר הם נמצאים בצד השני), או - להסית אותם ולגרום להם להיות עבריינים גדולים יותר, או להיפך - לעקם ולעוות את החטא שלהם כך שייראה כמעשה טוב.
והפסוק קשור לפסוק הקודם (יג5): דבר שקר ישנא צדיק, ורשע יבאיש ויחפיר:
  • הצדיק שונא דברי-שקר כי הם פוגעים בחפים מפשע,
  • והרשע אוהב להגיד דברים רעים הגורמים בושה וחרפה ליריביו ( פירוט )

פירושים נוספים []

1.ע"פ רש"י ו מצודת דוד , הפסוק מלמד שיש קשר ישיר וטבעי בין המעשים לבין השכר והעונש: " הצדקה עצמה תלמד זכות ותצור את התם דרך - זה הנותן צדקה בתמימות לא להתיהר: והרשעה עצמה תוליך את בעל החטאת בדרך מעוקל להכשל בה " (מעין הפסוק בספר קהלת כורה שחת בה ייפול).
  • אולם, לפי פירוש זה, לא ברורה המשמעות המעשית של הפסוק - מה זה משנה, מבחינה מעשית, אם הגמול בא באופן טבעי או לא?
  • בנוסף לכך - מבחינה מילולית יש הבדל בין חוטא לבין רשע (כמו גם בין צדקה לבין תום-דרך) - ע' בהמשך המאמר; אילו הפסוק היה בא ללמד את עיקרון "מידה כנגד מידה", היה ראוי לכתוב "צדקה תיצור את הצדיק, ורשעה תסלף את הרשע".
2. ע"פ מלבי"ם, הפסוק מלמד שהתכונות צדקה ותום-דרך משלימות זו את זו לטובה - הצדקה עוזרת לשמור על התמימות ; ומצד שני, התכונות רשעה וחטאת משלימות זו את זו לרעה - הרשעה מסלפת ומחמירה עוד יותר את תכונת החטאת .

תגובות[]

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי)
יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות.
אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.


לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/ktuv/mjly/htarv_briv


Advertisement