מצוות שניתנו בהר סיני ונכתבו רק בספר ויקרא

תגובה ל: ויקרא שנכתבה ב23:37:24  15.02.2005

ספר ויקרא מכיל, ברובו, מצוות שנאמרו למשה באוהל מועד, כפי שניתן ללמוד מתחילתו - ויקרא א1 - ויקרא אל משה; וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור:

אך יש בו גם הסבר מפורט של כמה מצוות, שנכתבו בקיצור כבר בספר שמות.

ע"פ הרב אליהו בן אמוזג ["מבוא לתורה שבעל-פה"], ניתן לראות בכך הוכחה, שמשה לא כתב מייד את כל המצוות שנאמרו לו בסיני, אלא מסר אותן בעל-פה, וכתב אותן רק מאוחר יותר, כשהיה צורך לעשות זאת (ע"ע מצוות ומנהגים שנרמזו אך לא נכתבו לפני כן ).

• אך לרוב המקרים ניתן למצוא הסברים אחרים, כפי שאפרט ליד כל מקרה.

תורת הקרבנות (ויקרא ו-ז)

בפסוקים שמסכמים את פרטי הקרבנות נאמר (ויקרא ז 37-38) זאת התורה, לעולה למנחה, ולחטאת, ולאשם; ולמילואים--ולזבח, השלמים. אשר ציווה ה' את משה, בהר סיניי : ביום צוותו את בני ישראל, להקריב את קרבניהם לה'--במדבר סיניי:

פרטי הקרבנות נאמרו למשה כבר בהר סיני, אך נכתבו רק בספר ויקרא, שנאמר באוהל מועד.

החגים (ויקרא כג)

פרטי המצוות הקשורות לחגים נזכרו רק בספר ויקרא (כג 1-סוף הפרק): וידבר ה' אל משה לאמור. דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם: מועדי ה', אשר תקראו אותם מקראי קודש--אלה הם מועדיי....

בספר שמות נזכרו מצוות אלו בקיצור רב (שמות כג 14-18): שלוש רגלים, תחוג לי בשנה. את חג המצות, תשמור, שבעת ימים תאכל מצות כאשר ציוויתיך למועד חודש האביב, כי בו יצאת ממצריים; ולא ייראו פניי, ריקם. וחג הקציר ביכורי מעשיך, אשר תזרע בשדה; וחג האסיף בצאת השנה, באוספך את מעשיך מן השדה. שלוש פעמים, בשנה--ייראה, כל זכורך, אל פני, האדון ה'. לא תזבח על חמץ, דם זבחי; ולא ילין חלב חגי, עד בוקר;

ייתכן שבאותו זמן, כשהיה משה בהר סיני, נאמרו לו גם שאר הפרטים (הכתובים בויקרא כג), אך משה לא כתב אותם מייד אלא רק מאוחר יותר.

• אך ייתכן, שפרטים אלה באמת לא נאמרו למשה בסיני כי לא היה בהם צורך (בני ישראל עדיין לא נתחייבו לחגוג חגים אלה), ורק מאוחר יותר - באוהל מועד - נאמרו כל הפרטים ונכתבו מייד.

המנורה והנרות (ויקרא כד1-)

כשמשה היה בהר סיני, נאמר לו (שמות כז20-21): ואתה תצווה את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:   להעלות נר, תמיד . באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות, יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר--לפני ה' : חוקת עולם לדורותם , מאת בני ישראל, כלומר - נאמר לו שבעתיד הוא יצטרך לצוות את בני ישראל לקחת שמן להדלקת הנרות במנורה. (ומדוע זה נאמר כאן? יש הסבר חסידי שאומר, בערך, כך: "ואתה תצווה", מלשון צוותא וחיבור, "את בני ישראל"; כלומר, שבנ"י יהיו קשורים למשה רבנו, נשיא הדור. וזאת יעשו על-ידי "ויקחו אליך שמן זית זך...", כלומר, את כח החכמה שבנפש, שנמשל ל"שמן זית זך", יקחו ויבטלו לנשיא הדור. כך שמעתי מחיים לביא) .

רק בסוף ספר ויקרא, הגיע הזמן להעביר את הציווי אל בני ישראל (כד1-4): וידבר ה' אל משה לאמור. צו את בני ישראל, ויקחו אליך שמן זית זך כתית--למאור:   להעלות נר, תמיד . מחוץ לפרוכת העדות באוהל מועד, יערוך אותו אהרון מערב עד בוקר לפני ה' --תמיד: חוקת עולם, לדורותיכם . על המנורה הטהורה, יערוך את הנרות, לפני ה', תמיד.

מכאן ניתן ללמוד, שהמצוה נאמרה למשה בהר סיני, אך משה הודיע אותה לבני ישראל רק מאוחר יותר, כשה' אמר לו שהגיע הזמן לגלותה.

• אך מכאן דווקא ניתן ללמוד, שמשה כתב את המצוות שנאמרו לו בסיני מייד עם אמירתן, למרות שלא היה צריך עדיין להודיע אותן לבני ישראל.

לחם התמיד (ויקרא כד5-)

פרטי ההכנה של לחם התמיד במשכן נכתבו רק בספר ויקרא (כד1-9): וידבר ה' אל משה לאמר... ולקחת סולת--ואפית אותה, שתים עשרה חלות; שני, עשרונים, יהיה, החלה האחת. ושמת אותם שתיים מערכות, שש המערכת, על השולחן הטהור, לפני ה'. ונתת על המערכת, לבונה זכה; והייתה ללחם לאזכרה, אישה לה'. ביום השבת ביום השבת, יערכנו לפני ה'--תמיד:   מאת בני ישראל, ברית עולם. והייתה לאהרון ולבניו, ואכלוהו במקום קדוש:   כי קודש קודשים הוא לו, מאישי ה'--חוק עולם.

אך עוד לפני כן, בזמן הקמת המשכן, כבר ידעו איך להכין את הלחם, כמו שנאמר (שמות מ23) ויערוך עליו ערך לחם, לפני ה' - כאשר ציווה ה' את משה.

המצוה אמנם נכתבה גם לפני כן (שמות כה30) ונתת על השולחן לחם פנים, לפניי תמיד, אך רק בקיצור וברמז; מכאן, שפרטי המצוה נאמרו למשה באותו זמן, אך לא נכתבו באותו זמן, אלא רק בסוף ספר ויקרא.

שמיטה ויובל (ויקרא כה), הברכות והקללות (ויקרא כו), ודיני הערכים (ויקרא כז)

פרטי השמיטה והיובל נכתבו רק בסוף ספר ויקרא, אך נאמר שם בפירוש, שהם נאמרו למשה כבר בהר סיני (ויקרא כה1-2): וידבר ה' אל משה, בהר סיני לאמור. דבר אל בני ישראל, ואמרת אליהם, כי תבואו אל הארץ, אשר אני נותן לכם--ושבתה הארץ, שבת לה'.... (זוהי השאלה הידועה של רש"י, שכבר הפכה לפתגם: מה עניין שמיטה אצל הר סיני?!)

אמנם, בספר שנכתב בהר סיני - ספר הברית - נזכרה מצוות השמיטה (שמות כג10): ושש שנים, תזרע את ארצך; ואספת, את תבואתה.   והשביעית תשמטנה ונטשתה, ואכלו אביוני עמך, ויתרם, תאכל חית השדה; כן תעשה לכרמך, לזיתך, אך היא נזכרה בקיצור רב - רוב דיני השמיטה, ובמיוחד היובל, נאמרו כבר בהר סיני, אך נכתבו בפירוט רק בספר ויקרא.

כך נאמר גם על פרשת הברכות והקללות (ויקרא כו46): אלה החוקים והמשפטים, והתורות, אשר נתן ה', בינו ובין בני ישראל--בהר סיניי, ביד משה;

וגם בקשר לפרשת הערכים (ויקרא כז34): אלה המצוות, אשר ציווה ה' את משה--אל בני ישראל:   בהר, סיניי.

מכאן, שמשה לא כתב פרטים אלה מייד כשניתנו, אלא רק מאוחר יותר.

• אך ייתכן, שפרטים אלה באמת לא נאמרו למשה בפעם הראשונה שהיה בהר סיני (בספר שמות), אלא רק מאוחר יותר: ייתכן, שלאחר חטא המקלל (סוף ויקרא כד - ע"ע גזר דין מוות ), ה' סילק את שכינתו מתוך בני-ישראל וחזר לשכון על הר סיני, ולכן משה נאלץ לעלות אל הר סיני כדי להמשיך ללמוד תורה מפי ה'. החטא של המקלל היה, במידה מסויימת, באחריותם של כלל ישראל. לכן בעקבות הפרשה הזאת ה' סילק את שכינתו מתוכם באופן זמני, ולכן הוא לא דיבר אל משה מתוך אהל מועד אלא מהר סיני. ולכן דווקא בפרשה הזאת ה' אמר למשה את כל דיני השמיטה, כי המסר העיקרי שלהם הוא " כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי " (ויקרא כה 23) – כל הארץ היא שלי ולכן אתם חייבים להיזהר בכבודי ולא להגיע למצב של קללה. לפי זה, פרקים כה-כז בספר ויקרא אכן נאמרו למשה בהר סיני, אך רק בסוף תקופת ספר ויקרא, והם נכתבו מייד כשנאמרו

מקורות

על-פי מאמר של אראל (הגהה: עופר לביא) שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-02-16 22:46:35.

תגובות

מאת: בוני-קו

אתה אמרת:

ייתכן, שפרטים אלה באמת לא נאמרו למשה בפעם הראשונה שהיה בהר סיני (בספר שמות), אלא רק מאוחר יותר: ייתכן, שלאחר חטא המקלל (סוף ויקרא כד), ה' סילק את שכינתו מתוך בני-ישראל וחזר לשכון על הר סיני, ולכן משה נאלץ לעלות אל הר סיני כדי להמשיך ללמוד תורה מפי ה'. פרקים כה-כז בספר ויקרא אכן נאמרו למשה בהר סיני, אך רק בסוף תקופת ספר ויקרא, והם נכתבו מייד כשנאמרו .

ואני אומר: נקודה נוספת והיא: משמע שמשה לא קיבל את כל התורה ב-40 יום הראשונים! אז עליך לומר או להביא את המשנה שאומרת מה למד ב-40 יום הראשונים לעומת האחרונים, וגם : למה לא נתנו לו כל המצוות בפעם אחת?

וכיצד יוכל לשפוט את העם אם הוא למעש "הוסמך" רק בחלק מסויים בתושב"ע, שהרי ידוע שקיבל את התושב"ע שם בע"פ. וגם: מה הצורך בלחזור על דבריו מספרים שונים כפי שהצגת למעלה בדבריך?

תגובות

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/tora/wyqra/tojba