נתן זך מצטט פסוק מספר איוב, משחק בסדר המילים ופרט לזה אינו מוסיף הרבה: "אדם לעמל יולד, יולד לעמל... ובני רשף יגביהו עוף" (נתן זך). המקור הוא: "כי אדם לעמל יולד ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה' 7).
קשה למצוא מחמאה גדולה יותר מיוצר של טקסט אחד לגבי טקסט שני, המובא כמעט ללא שינוי; מי שיוסיף לעיין בספר איוב ימצא, שגם את שם משפחתו המעוברת לקח זך מספר זה: "אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושילם נוות צידקך. והיה ראשיתך מצער ואחריתך תשגה מאוד" (איוב ח 6,7).
מדוע ליוצר מסוים קשר כה חזק לספר זה או אחר בתנ"ך?
רחל מפרשת יותר את סיבותיה שלה:
"תְּנָכי פתוח בספר איוב;
איש יקר, למדנו גם אנו,
לשאת את הרע כשאת את הטוב,
בברכה לאל שהיכנו. "
מקורות[]
על-פי מאמר של שלומית אגוזי שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-10-21 19:25:03.
תגובות[]
|
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי)
|
לעמוד זה יש כתובת קצרה: tnk1/sofrim/shlomit/11